אמרה יהודית עממית מספרת כי בכל השמחות המשפחתיות שיש ליהדות להציע לנו, יש מישהו שבוכה: בברית המילה זה התינוק, בבר המצווה אלו ההורים ובחתונה זו הכלה. אבל יש רק שמחה אחת יוצאת מן הכלל: זבד הבת – בה, אפילו כלת השמחה שקטה ורגועה…
זבת הבת, (או "בריתה" כפי שהיא מכונה בלשון חופשית), היא אירוע לציון לידתה של תינוקת. המקור לכינוי "זבד הבת" נמצא בספר בראשית. שם, לאחר לידת בנה זבולון אומרת לאה אימנו: "זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב" (בראשית, ל, כ), ולדעת מפרשי התורה באותה לידה נולדה עם זבולון גם אחותו התאומה, דינה. משמעות המילה "זבד" היא מתנה, ולמעשה לאה אימנו מודה לאלוקים על המתנה שקיבלה עם הולדת בתה.
בזמנינו, קיימים שני סוגי אירועים שעושים ההורים לזכות ביתם התינוקת: אופציה אחת היא לערוך 'קידוש' בשבת בבית הכנסת לזכותה של הקטנה, מיד לאחר תפילת השחרית. אופציה שניה היא לקיים אירוע מיוחד במהלך ימות השבוע אליו יוכלו להגיע גם קרובי משפחה ומכרים מאזורים מרוחקים יותר.
בשני סוגי האירועים מנצלים המתאספים את המעמד כדי להודות לאלוקים על ההיריון והלידה שעברו בשלום ב"ה, ולאחל 'לחיים' ולהעניק ברכות ואיחולים לילדה ולהורים שיזכו לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה, נחת ושמחה. לברכות אלו משקל רב: על פי המסורת, הברכות שמעניקים אוהביה של התינוקת ילוו אותה עוד שנים ארוכות וישמרו עליה בשעת הצורך.
כפי שכבר הזכרנו בקשר לברית-מילה, בנות אינן זקוקות לטקס דומה הכולל פעולה אקטיבית בגופן. תורת הקבלה מסבירה כי הבנות נולדות כבר עם קשר טבעי עם אלוקים ולכן אינן זקוקות לתוספת של מעשה פעיל. מעין קשר "בילט-אין", שקיים אצל התינוקת כבר מרגע הלידה ואינו זקוק אפילו להמתנה של שמונה ימים.
לבנות תפקיד משמעותי במיוחד ביהדות, והיא מלאה במצוות, תפקידים וערכים המנותבים דווקא אליהן. סיפורי חז"ל, דמותן של ארבע האימהות, נשים מובילות ביהדות לאורך ההיסטוריה – כל אלו עזרו כדי להאיר טוב יותר את מהותה של האישה היהודית, ולהביא לידי ביטוי את הפוטנציאל העצום הגלום בה להגשמה עצמית כאישה יהודייה.
האחריות להגשמתה העצמית מוטלת בשנות הילדות לפתחם של ההורים, וקיימים מנהגים שונים שמקיימים ההורים עם בנותיהן.
אחד היפים שבהם הוא להרגיל את הילדה החל מגיל 3 (בזהירות כמובן!) להצטרף לאימהּ בשעת הדלקת הנרות, ולהדליק נר אחד של שבת בפמוט משלה. מדובר בזמן איכות נדיר של אם ובת, שהן ייקרו עוד שנים ארוכות.
אם חשבתם שלמצוא את בן או בת הזוג ולהסכים על התפריט במזנון החתונה היו ההתלבטויות הקשות ביותר של מסלול הפיכתכם להורים, ברוכים הבאים להחלטה הקשה מכולן: להעניק לרך הנולד את שמו. בעזרת השם, כמובן "ואיך קראתם לו?" מכלול שלם של שיקולים עומדים לנגד ההורים המבקשים להעניק לילדיהם את שמם:
וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה (שמות יג,יג) "פדיון הבן" הוא טקס יחיד במינו הנערך לעתים נדירות יחסית. זו מצווה המתקיימת בתינוק זכר בכור לאמו, ששני הוריו "ישראלים", כלומר אינם כוהנים או לוויים. זהו טקס חגיגי, ומקובל להזמין אליו קרובי משפחה וידידים, למרות שניתן להסתפק גם בהשתתפותם של הבכור, הכוהן והאב
"מזל טוב, יש לכם בן!" אם גם אתם שמעתם את המשפט הזה מתישהו במהלך ההיריון או הלידה, החלק הבא רלוונטי עבורכם במיוחד. כי ביהדות, למין היילוד יש עוד משמעות חשובה במיוחד, מלבד כמובן מההחלטה האם לצבוע את החדר בוורוד או בכחול: ברית מילה לבנים ביום השמיני שלאחר הלידה. ברית מילה
במשך תשעה חודשים ליוויתם אותו (או אותה) בציפייה דרוכה. הוא היה חלק אינטגרלי מגופהּ של אימו; ניזון מתזונתה ודמו הוליך אל איבריו המתהווים את נשימות חמצן החיים שלה. ברגע הלידה, לאחר שגופו היה כבר מוכן לצאת לחיים עצמאיים, הוא קיבל עוד תוספת נכבדה, אחת ומיוחדת, שהפכה אותו לבן אדם: נשמה.
מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים פעילות קבועה של תורה, תפילה וחסד. בעת החירום הזו, שליחי חב"ד מתגברים עוד יותר את היקף הפעילות. בתרומה כספית שלכם, נוכל להגדיל ולהרחיב את הפעילות, וביחד לעשות הרבה יותר טוב.
כאן תוכלו להקדיש שיעור תורה, תפילה או פעילות חסד – לזכות חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים, לשלום החטופים, לעילוי נשמת הנופלים ולניצחון עם ישראל.
התרומה מוכרת לצרכי מס (סעיף 46)
הנה כמה המלצות למעשים טובים שתוכלו לקבל על עצמכם לעשות לעילוי הנשמה:
להדליק נרות שבת, לומר מזמורי תהילים, לומר פרקי משנה, להניח תפילין, לומר ברכות השחר, לערוך הפרשת חלה, לרכוש אות בספר התורה, להכשיר את המטבח, להתקין או לבדוק מזוזות
בערכה יש:
בעלות של 55 ש"ח
