שֵם העצם, שֵם התואר

אם חשבתם שלמצוא את בן או בת הזוג ולהסכים על התפריט במזנון החתונה היו ההתלבטויות הקשות ביותר של מסלול הפיכתכם להורים, ברוכים הבאים להחלטה הקשה מכולן: להעניק לרך הנולד את שמו. בעזרת השם, כמובן

"ואיך קראתם לו?"

מכלול שלם של שיקולים עומדים לנגד ההורים המבקשים להעניק לילדיהם את שמם: המשמעות הגלומה בשם, האזכורים הקודמים בהיסטוריה לטוב או לרע (כמו למשל,  שמות תנ"כיים), הפופולריות והרייטינג של השם בתקופה האחרונה, כיצד יישמע השם לאוזניים נוכריות ("זוהי קריאה אחרונה לטיסה מניו יורק ללונדון למיסטר צ'איים יזרעאלי"), האופציה שהחברים העתידיים מכיתה ד' 2 יצמידו חרוז מקניט לשמו של הקטנצ'יק (מי אמר עוזי־תפוזי או בתיה־אמבטיה ולא קיבל?) ויש אפילו מחקר שמדרג שמות פוטנציאליים לפי נוחות כתיבתם והמרחק בין האותיות במקלדת הווירטואלית של הודעות הוואטסאפ…

אבל שֵם, הוא הרבה מעבר לכך. הוא מעין סוג של תעודת הזהות של מי ומה אנחנו, הרבה לפני גיל 16 והתעודה הכחולה. ובדור שבו כמעט כל יום אנחנו עסוקים בקטלוג, הקלדת מילות חיפוש ויצירת תגים, השם שנעניק ליצור הזעיר שהבאנו לעולם הוא התווית שתסמל את רכיבי המוצר. אותו.

חז"ל אומרים על הפסוק "ואלה שמות בני ישראל" (שמות א, א) כי אחת הסיבות בזכותה נגאלו אבותינו ממצרים, הייתה הזכות שלא שינו את שמם. לאורך אלפי שנים, שם עברי מעיד יותר מאלף עדים או תעודות על מהותו של נושא השם. על יהדותו ועל השתייכותו לעם ישראל. אפילו במקומות ובדורות בהם החליטו ההורים להעניק לילדיהם שם מקומי בתור כינוי חיבה, עדיין הם הקפידו כי שמו הרשמי והמהותי יהיה שם עברי. סֶם היה שמואל, ג'ק היה יעקב, ורייצ'ל היא עדיין רחל.

חשוב גם לזכור כי במתן שם לועזי לילד, אנחנו מפספסים את יופייה של העברית ואת המשמעויות הרבות הטמונות בה. כי עם כל הכבוד לקים, שון, סטפני, קלואי וזואי, אין שום ערך מוסף בשמם ברגע שהוא ניתן בשפה שאיננה שפת המקור שלהם.

ובכל זאת, גם שמות עבריים יש במאות רבות. הבחירה מבין כולם עדיין קשה ומתסכלת. אז איך מצליחים לכוון לשמו של התינוק?

ישנם פרמטרים שונים שראוי לתת עליהם את הדעת:

הראשון, הוא היכולת להנציח קרוב משפחה אהוב שהלך לבית עולמו, סבא או סבתא למשל. דומה כי אין מעשה סימבולי יותר לגַלְגַל החיים מאשר היכולת "להחיות" מחדש באמצעות הענקת השם את זכרו ואת מורשתו של הנפטר. מלבד הכבוד הגדול שטמון במעשה כלפי הנפטר עצמו, הרי ברוב המקרים יש כאן גם כיבוד הורים עצום כלפי ילדיו של אותו נפטר- ההורים שלנו. וחוץ מזה, רק תחשבו על המעטפה הראשונה שתגיע לביתכם עבור התינוק (סביר להניח שמביטוח לאומי או מהבנק…) עם שמו של סבא מתנוסס עליה  J.

הנתון השני שכדאי מאוד להתחשב בו בעת נתינת שם, הוא הנצחת שמם של אנשים טובים וישרי דרך. החל מהאבות הקדושים: אברהם יצחק ויעקב, המשך באימהות –שרה, רבקה, רחל ולאה, דרך מנהיגים טובים וישרים שידענו בעבר – משה, שמואל, דוד, בועז, רות, אסתר וכדומה, וכלה באנשים מהדור שלנו שהותירו אחריהם מורשת של טוב וחסד. בעת הענקת שמם לתינוק שלנו, אנחנו מצפים בעצם לשני דברים: האחד, שמשהו מ"כוחותיו" החיוביים של אותו אדם ידבק בתינוק, והשני, שכבר מילדות, ילדנו יגדל לאורה של אותה דמות ויתחנך בצורה תואמת לדרכיה. במקביל, כמובן שחשוב מאוד להימנע מהענקת שם של אדם שנהג בדרכים מקולקלות או נלוזות.

דבר נוסף שחשוב לדעת, הוא כי לרגע קטן, לשבריר של שנייה, אנחנו הופכים להיות לנביאים. הרגע הזה הוא בעת הענקת השם. בתורת הקבלה מוסבר כי באותה שעה, אלוקים מעניק לנו יכולת התנבאות כדי שנצליח לקלוע למטרה עם השם המתאים ביותר לילד. לא בטוח שנרגיש בזמן אמת את הנבואה, אבל ניתן לתאר אותה כמעין השראה שפתאום נוחתת עליך ומנחה אותך לשם מסוים. "פשוט הסתכלתי עליו וידעתי שזה השם שמתאים לו" מעידים לא מעט הורים, ובעצם מתארים את רגע ההשראה האלוקית שנחתה עליהם. בכל מקרה, אם עדיין הַסָפֵק מקונן בכם, כדאי להתייעץ עם רב ולקבל את חוות דעתו.

כמה נקודות אחרונות:

שום דבר לא חשוב מספיק כדי להעיב על שמחת לידת ילדכם. בטח שלא ויכוח או מריבה מיותרת לחלוטין על השם שייבחר, בין האב הטרי והנפעם לבין האם החדשה והנרגשת.

מאוד יכול להיות שאבא ירצה בשם א' ואימא בשם ב'. גם לא מופרך לחלוטין שאבא ירצה להנציח את סבו זכרונו לברכה, ואימא את סבתה, עליה השלום. אז מה עושים? נכון שלידת תאומים הייתה יכולה לפתור את העניין, ועם שלישייה עוד היינו מוצאים את עצמנו מחפשים הצעות נוספות, אבל אפשר להגיע להסכמה גם עם ילד בודד: למשל, להחליט כי את השם הפעם יעניק אחד ההורים, ואת השם לילד הבא אחריו, יעניק ההורה השני. אפשר גם ליצור שילוב ולהעניק לילד את שני השמות הרצויים, ואפשר פשוט להחליט בהסכמה מלאה על השם שייבחר.

בעדות ספרד יש שנוהגים לקרוא לרך הנולד על שם קרוב משפחה שעודנו בחיים, מתוך כבוד אליו. בעדות האשכנזים לעומת זאת, נמנעים מכך.

אם מבקשים לקרוא לילד על שם אדם שהלך לעולמו בגיל צעיר, כמו חייל שנפל בקרב, הי"ד, רצוי להוסיף לו שם נוסף.

אפשר ונהוג "להתחשב" בלוח השנה היהודי בנתינת השם. הורים רבים נוהגים לתת לילדיהם הנולדים בפורים את השמות מרדכי ואסתר, למי שנולד בחודש אב את השם מנחם, ולתינוק שיצא לאוויר העולם בחג הפסח, יש בכלל אפשרויות מגוונות למדי: ניסן, עומר, אביב ומשה.

ולסיכום, כמו שכתבה המשוררת זלדה: "לכל איש יש שם. שנתן לו אלוקים, ונתנו לו אביו ואימו". את שאר השמות, כבר יעניקו לו חבריו ומעשיו.