בין גידול פיקוס לגידול תינוקות

במשך תשעה חודשים ליוויתם אותו (או אותה) בציפייה דרוכה.

הוא היה חלק אינטגרלי מגופהּ של אימו; ניזון מתזונתה ודמו הוליך אל איבריו המתהווים את נשימות חמצן החיים שלה. ברגע הלידה, לאחר שגופו היה כבר מוכן לצאת לחיים עצמאיים, הוא קיבל עוד תוספת נכבדה, אחת ומיוחדת, שהפכה אותו לבן אדם: נשמה. נשמת חיים.

נשמה

אולי הדבר היחיד בעולם שאין לו תחליף ולא ניתן לרכישה. לא משנה כמה מתקדמת הרפואה שכבר מציעה תחליפי איברים, או ההיי־טק שמציע הדפסה ביתית בתלת־ממד של חלקי מטוסים. את הנשמה, החיים, רק אלוקים יכול לספק. הנשמה היא ניצוץ רוחני מעולם עליון, ובזכותה היצור הזעיר שמונח בעריסה שלפנינו איננו רק גוש בשר שצריך להאכיל ולחתל אלא בריאה של ממש, בריאה השואפת לחיים מלאים במשמעות ובערך.

ועכשיו הדבר יקר־הערך הזה מופקד למשמרת אצלנו, אבא ואימא.

כהורים אנו האחראים לוודא ולשמור שלגוזל הקטן שלנו לא חסר מאומה. שאכל ושתה, שהוא לבוש בהתאם ובנוחות. שהחליפו לו בזמן, שיש לו את כל העזרים שהוא זקוק להם ושהוא מוקף בסביבה שתתמוך ותפתח את גופו ואת מוחו.

אבל האחריות שלנו רחבה הרבה יותר. אם תרצו, היא כוללת גם חובה וגם מקיף:

לדאוג שגם הנשמה של ילדנו הקטן חשה בטוב. לוודא שהיא מקבלת את שהיא זקוקה לו, שהיא איננה חשופה להשפעות מזיקות, ושהיא מצוידת בעזרים שיפתחו וירחיבו אותה.

כבר לפני אלפי שנים המשילה התורה את האדם לעולם הצומח. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). ההשוואה הזו נפוצה בגן הילדים, בכיתות הלימוד ואפילו הפכה לשיר פופולרי. ואכן, קווי דמיון רבים יש בין העץ לבין האדם: לשניהם יש שורשים, שניהם זקוקים למים, לשמש ולטיפול, שניהם לא מפסיקים לגדול ולהתחדש, שניהם גדלים ושואפים כלפי מעלה ומשניהם ניתן לפתח תוצרת מרובה: זרעים חדשים ופירות מהעץ, צאצאים ודורות חדשים מהאדם.

לפני כמה עשרות שנים כתבה קבוצת ילדים מכתב לרבי מנחם־מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. המכתב היה סמוך לראש־השנה לאילנות, ט"ו בשבט, והילדים צרפו למכתבם ציור של הטבע בפריחתו.

הרבי שמח מאוד על המכתב, וענה לילדים במכתב שטמון בו מסר חד ויפהפה על הדרך לגידול ילדים בריאים בנפשם ובגופם:

"…בציורכם ראיתי ילדים וילדות ואילנות ופרחים…

כל ילד וילדה הוא שתיל, העתיד לגדול ולהיות עץ־פרי הדר, נושא פירות טובים ונחמדים. אמנם דבר זה תלוי ברצונם ועבודתם של הילד והילדה, והמשל לזה הוא האילן, כשנוטעים גרעין או שתיל רך, צריך לשמור עליו מעשבים רעים וכל מיני מזיקים ולהספיק לו מים חיים.

ואזי יתן ויחזור ויתן לכם ה' יתברך ברכתו שתצליחו להיות 'אילנות' נושאי פירות טובים ומשובחים, לשמחת הוריכם ומוריכם ולגאון ולתפארת עמינו, עָם בני ישראל."

הלוואי ונזכה כולנו לגדל את ילדינו בדרך הנכונה והטובה שתיטיב עימם, מתוך בריאות, שמחות וקשר הורים־ילדים בריא, נכון ומאושר.

שתפו:

מאמרים נוספים

שֵם העצם, שֵם התואר

אם חשבתם שלמצוא את בן או בת הזוג ולהסכים על התפריט במזנון החתונה היו ההתלבטויות הקשות ביותר של מסלול הפיכתכם להורים, ברוכים הבאים להחלטה הקשה מכולן: להעניק לרך הנולד את שמו. בעזרת השם, כמובן   "ואיך קראתם לו?" מכלול שלם של שיקולים עומדים לנגד ההורים המבקשים להעניק לילדיהם את שמם:

המשיכי לקרוא »

פדיון הבן

וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה (שמות יג,יג) "פדיון הבן" הוא טקס יחיד במינו הנערך לעתים נדירות יחסית. זו מצווה המתקיימת בתינוק זכר בכור לאמו, ששני הוריו "ישראלים", כלומר אינם כוהנים או לוויים. זהו טקס חגיגי, ומקובל להזמין אליו קרובי משפחה וידידים, למרות שניתן להסתפק גם בהשתתפותם של הבכור, הכוהן והאב

המשיכי לקרוא »

מִצְוָוה VIP

"מזל טוב, יש לכם בן!" אם גם אתם שמעתם את המשפט הזה מתישהו במהלך ההיריון או הלידה, החלק הבא רלוונטי עבורכם במיוחד. כי ביהדות, למין היילוד יש עוד משמעות חשובה במיוחד, מלבד כמובן מההחלטה האם לצבוע את החדר בוורוד או בכחול: ברית מילה לבנים ביום השמיני שלאחר הלידה. ברית מילה

המשיכי לקרוא »

זבד הבת

אמרה יהודית עממית מספרת כי בכל השמחות המשפחתיות שיש ליהדות להציע לנו, יש מישהו שבוכה: בברית המילה זה התינוק, בבר המצווה אלו ההורים ובחתונה זו הכלה. אבל יש רק שמחה אחת יוצאת מן הכלל: זבד הבת – בה, אפילו כלת השמחה שקטה ורגועה… זבת הבת, (או "בריתה" כפי שהיא מכונה

המשיכי לקרוא »

מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים פעילות קבועה של תורה, תפילה וחסד. בעת החירום הזו, שליחי חב"ד מתגברים עוד יותר את היקף הפעילות. בתרומה כספית שלכם, נוכל להגדיל ולהרחיב את הפעילות, וביחד לעשות הרבה יותר טוב.

כאן תוכלו להקדיש שיעור תורה, תפילה או פעילות חסד – לזכות חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים, לשלום החטופים, לעילוי נשמת הנופלים ולניצחון עם ישראל.

התרומה מוכרת לצרכי מס (סעיף 46)

כתבו מילות פרידה וזיכרון, וספרו על מצווה או מעשה טוב שתעשו לעילוי הנשמה

הנה כמה המלצות למעשים טובים שתוכלו לקבל על עצמכם לעשות לעילוי הנשמה:
להדליק נרות שבת, לומר מזמורי תהילים, לומר פרקי משנה, להניח תפילין, לומר ברכות השחר, לערוך הפרשת חלה, לרכוש אות בספר התורה, להכשיר את המטבח, להתקין או לבדוק מזוזות

תודה לך על השיתוף!

עוד מעט התגובה תופיע בשמך בדף הזיכרון

דילוג לתוכן