המילים לקוחות מפרק סג בתהלים.

זהו אחד מתוך שמונה פרקים בלבד בכל ספר התהלים שמופיעים בהם רמזים לפרטים ביוגרפיים בחייו של דוד המלך. פסוק הפתיחה של הפרק הוא "מִזְמוֹר לְדָוִד, בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה".

מדבר יהודה משתפל מזרחה מגב ההר, וסביבו הערים המשמעותיות בחייו של דוד המלך: עיר הולדתו בית לחם, העיר שבה התחיל את מלכותו – חברון, וירושלים עיר מלכותו כמלך הממלכה המאוחדת. את המזמור חיבר דוד בעת נדודיו במדבר יהודה הדרומי, באזור עין גדי, לשם נמלט מפני שאול.

בהיותו במדבר, דוד מחבר מזמור של צימאון וכיסופים רוחניים. הוא נמלט על חייו, נודד ובודד, מסתתר וחי בתנאי מחסור ובאזור שורץ סכנות, ודווקא שם הוא מגלה צימאון עמוק וחזק עוד יותר מהצמא הקיומי למים לשתייה. דוד כמה ומשתוקק לקרבה אל אלוקים. התפאורה של המדבר הצחיח משמשת עבורו כהמחשה וביטוי לצימאון הנפשי העמוק אל הקודש.

כך משורר דוד המלך שיר געגועים: אֱ-לֹהִים, אֵ-לִי אַתָּה, אֲשַׁחֲרֶךָּ – אצפה לך בעלות השחר. צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי – נפשי מתגעגעת אליך, וגם גופי משתוקק אליך, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם – בהיותי במדבר, צמא ומותש; כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ – בגעגועיי אליך אני מדמה שאני נמצא בקרבתך, בקודש, ורואה את עוצמתך וכבודך.