צָמְאָה

לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי,
בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.
כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ,
לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ

(תהלים סג, ב-ג)

לְמה אתה צמא?

המילים לקוחות מפרק סג בתהלים.

זהו אחד מתוך שמונה פרקים בלבד בכל ספר התהלים שמופיעים בהם רמזים לפרטים ביוגרפיים בחייו של דוד המלך. פסוק הפתיחה של הפרק הוא "מִזְמוֹר לְדָוִד, בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה".

מדבר יהודה משתפל מזרחה מגב ההר, וסביבו הערים המשמעותיות בחייו של דוד המלך: עיר הולדתו בית לחם, העיר שבה התחיל את מלכותו – חברון, וירושלים עיר מלכותו כמלך הממלכה המאוחדת. את המזמור חיבר דוד בעת נדודיו במדבר יהודה הדרומי, באזור עין גדי, לשם נמלט מפני שאול.

בהיותו במדבר, דוד מחבר מזמור של צימאון וכיסופים רוחניים. הוא נמלט על חייו, נודד ובודד, מסתתר וחי בתנאי מחסור ובאזור שורץ סכנות, ודווקא שם הוא מגלה צימאון עמוק וחזק עוד יותר מהצמא הקיומי למים לשתייה. דוד כמה ומשתוקק לקרבה אל אלוקים. התפאורה של המדבר הצחיח משמשת עבורו כהמחשה וביטוי לצימאון הנפשי העמוק אל הקודש.

כך משורר דוד המלך שיר געגועים: אֱ-לֹהִים, אֵ-לִי אַתָּה, אֲשַׁחֲרֶךָּ – אצפה לך בעלות השחר. צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי – נפשי מתגעגעת אליך, וגם גופי משתוקק אליך, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם – בהיותי במדבר, צמא ומותש; כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ – בגעגועיי אליך אני מדמה שאני נמצא בקרבתך, בקודש, ורואה את עוצמתך וכבודך.

"צמאה" של הרבי

ניגון "צמאה" הוא אחד הניגונים האהובים ביותר על הרבי. זהו הניגון הראשון אותו בחר הרבי ללמד את קהל החסידים, וברגעי שיא בהתוועדויות שנערכו לציון אירועים מיוחדים, הרבי נהג לשיר את הניגון עם הקהל.

גם הצורה שבה הרבי שר את הניגון הייתה ייחודית ומרגשת. הרבי היה פותח במילים "צמאה לך נפשי", ובבת אחת קהל המשתתפים בהתוועדות היה נעמד על רגליו, והרבי היה מוביל את שירת ההמונים. הרבי היה שר את המילים, והקהל מצטרף למנגינה. כך, בית אחר בית.

הרבי הקדיש את הניגון באופן מיוחד ליהודי ברית המועצות, שסבלו מדיכוי דתי מאחורי מסך הברזל. באחת ההתוועדויות בשנות השישים, הרבי דיבר על יהודי ברית המועצות בהתרגשות ואמר: "הלוואי שאנחנו נהיה צמאים לתורה ולמצוות, כמו שהם משתוקקים לכך בכל רגע", והחל לשיר את הניגון.

"צמאה" חולל השפעה עמוקה על עולם המוזיקה והשירה היהודית. הוא זכה לעיבודים וביצועים רבים במגוון סגנונות, שמבטאים את ההשתוקקות המשותפת לכולנו לגעת בקודש.

הרבי מלמד

כמיהה אל הלא מושג

"צמאה" הוא ניגון של תשוקה רוחנית וצימאון לאלוקים.

האינטונציה של הניגון הולכת ועולה בהדרגתיות עד לשיאו. את הפסוק "כן בקודש חזיתיך" שרים פעמיים. בפעם הראשונה, המילים מבטאות צימאון ושאיפה, ובפעם השנייה הן הופכות להבעת ביטחון והחלטיות, כאילו אומרות: אכן, אני בטוח בכך שאזכה לממש את השאיפה ולהגיע אל הקודש.

צימאון והשתוקקות הן תחושות של חסר וכמיהה למשהו רחוק ובלתי מושג. אך כאן מתחולל פלא. כשיהודי חש צמא לקרבה אל אלוקים, הצימאון עצמו מושך אותו כלפי מעלה ומרומם אותו לגובה רוחני ונפשי.

אם תשתוקקו למעלה, תמצאו את עצמכם שם. אם אתם מרגישים כהלך במדבר, במקום להרים ידיים תשאפו הכי גבוה שיש.

על התווים

הסולם שעליו מבוססת המנגינה מעניק לה תחושה של עצב וכמיהה. המנגינה נעה בין מספר צלילים עיקריים, ותנועה זו יוצרת מתח ורצון לפתרון.

הקצב פשוט וקבוע, מה שמקל על ההאזנה ועל השירה. הקצב מתאים למילות השיר, ומדגיש את תחושת הצמא והתשוקה.

עוצמת הקול משתנה לאורך הניגון. היא מתחילה חלשה ועולה בהדרגה לאורך כל בית. שיא הדינמיקה מגיע בסוף כל בית, מה שמדגיש את תחושת השיא וההתפרצות הרגשית.

"המנגינה מלאה געגועים וכיסופי הנשמה, ומזמרים אותו בהתרכזות המחשבה והתעוררות הלב" ספר הניגונים 

לְמה אתה צמא?

המילים לקוחות מפרק סג בתהלים.

זהו אחד מתוך שמונה פרקים בלבד בכל ספר התהלים שמופיעים בהם רמזים לפרטים ביוגרפיים בחייו של דוד המלך. פסוק הפתיחה של הפרק הוא "מִזְמוֹר לְדָוִד, בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה".

מדבר יהודה משתפל מזרחה מגב ההר, וסביבו הערים המשמעותיות בחייו של דוד המלך: עיר הולדתו בית לחם, העיר שבה התחיל את מלכותו – חברון, וירושלים עיר מלכותו כמלך הממלכה המאוחדת. את המזמור חיבר דוד בעת נדודיו במדבר יהודה הדרומי, באזור עין גדי, לשם נמלט מפני שאול.

בהיותו במדבר, דוד מחבר מזמור של צימאון וכיסופים רוחניים. הוא נמלט על חייו, נודד ובודד, מסתתר וחי בתנאי מחסור ובאזור שורץ סכנות, ודווקא שם הוא מגלה צימאון עמוק וחזק עוד יותר מהצמא הקיומי למים לשתייה. דוד כמה ומשתוקק לקרבה אל אלוקים. התפאורה של המדבר הצחיח משמשת עבורו כהמחשה וביטוי לצימאון הנפשי העמוק אל הקודש.

כך משורר דוד המלך שיר געגועים: אֱ-לֹהִים, אֵ-לִי אַתָּה, אֲשַׁחֲרֶךָּ – אצפה לך בעלות השחר. צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי – נפשי מתגעגעת אליך, וגם גופי משתוקק אליך, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם – בהיותי במדבר, צמא ומותש; כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ – בגעגועיי אליך אני מדמה שאני נמצא בקרבתך, בקודש, ורואה את עוצמתך וכבודך.

"צמאה" של הרבי

ניגון "צמאה" הוא אחד הניגונים האהובים ביותר על הרבי. זהו הניגון הראשון אותו בחר הרבי ללמד את קהל החסידים, וברגעי שיא בהתוועדויות שנערכו לציון אירועים מיוחדים, הרבי נהג לשיר את הניגון עם הקהל.

גם הצורה שבה הרבי שר את הניגון הייתה ייחודית ומרגשת. הרבי היה פותח במילים "צמאה לך נפשי", ובבת אחת קהל המשתתפים בהתוועדות היה נעמד על רגליו, והרבי היה מוביל את שירת ההמונים. הרבי היה שר את המילים, והקהל מצטרף למנגינה. כך, בית אחר בית.

הרבי הקדיש את הניגון באופן מיוחד ליהודי ברית המועצות, שסבלו מדיכוי דתי מאחורי מסך הברזל. באחת ההתוועדויות בשנות השישים, הרבי דיבר על יהודי ברית המועצות בהתרגשות ואמר: "הלוואי שאנחנו נהיה צמאים לתורה ולמצוות, כמו שהם משתוקקים לכך בכל רגע", והחל לשיר את הניגון.

"צמאה" חולל השפעה עמוקה על עולם המוזיקה והשירה היהודית. הוא זכה לעיבודים וביצועים רבים במגוון סגנונות, שמבטאים את ההשתוקקות המשותפת לכולנו לגעת בקודש.

הרבי מלמד

כמיהה אל הלא מושג

"צמאה" הוא ניגון של תשוקה רוחנית וצימאון לאלוקים.

האינטונציה של הניגון הולכת ועולה בהדרגתיות עד לשיאו. את הפסוק "כן בקודש חזיתיך" שרים פעמיים. בפעם הראשונה, המילים מבטאות צימאון ושאיפה, ובפעם השנייה הן הופכות להבעת ביטחון והחלטיות, כאילו אומרות: אכן, אני בטוח בכך שאזכה לממש את השאיפה ולהגיע אל הקודש.

צימאון והשתוקקות הן תחושות של חסר וכמיהה למשהו רחוק ובלתי מושג. אך כאן מתחולל פלא. כשיהודי חש צמא לקרבה אל אלוקים, הצימאון עצמו מושך אותו כלפי מעלה ומרומם אותו לגובה רוחני ונפשי.

אם תשתוקקו למעלה, תמצאו את עצמכם שם. אם אתם מרגישים כהלך במדבר, במקום להרים ידיים תשאפו הכי גבוה שיש.

על התווים

הסולם שעליו מבוססת המנגינה מעניק לה תחושה של עצב וכמיהה. המנגינה נעה בין מספר צלילים עיקריים, ותנועה זו יוצרת מתח ורצון לפתרון.

הקצב פשוט וקבוע, מה שמקל על ההאזנה ועל השירה. הקצב מתאים למילות השיר, ומדגיש את תחושת הצמא והתשוקה.

עוצמת הקול משתנה לאורך הניגון. היא מתחילה חלשה ועולה בהדרגה לאורך כל בית. שיא הדינמיקה מגיע בסוף כל בית, מה שמדגיש את תחושת השיא וההתפרצות הרגשית.

מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים פעילות קבועה של תורה, תפילה וחסד. בעת החירום הזו, שליחי חב"ד מתגברים עוד יותר את היקף הפעילות. בתרומה כספית שלכם, נוכל להגדיל ולהרחיב את הפעילות, וביחד לעשות הרבה יותר טוב.

כאן תוכלו להקדיש שיעור תורה, תפילה או פעילות חסד – לזכות חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים, לשלום החטופים, לעילוי נשמת הנופלים ולניצחון עם ישראל.

התרומה מוכרת לצרכי מס (סעיף 46)

דילוג לתוכן