במשך מאות שנים חיו בהרי הקווקז שבטים שונים שדגלו בעצמאות תרבותית ובאורח חיים מסורתי. בין השבטים היו קבוצות דתיות בעלות אמונות שונות, בהן גם כאלה שהשתייכו לזרם הסופי באסלאם.
אחד מגיבורי התרבות של השבטים הקווקזיים במאה התשע עשרה היה שאמיל, לוחם ומפקד שהתבלט בכישורי המנהיגות שלו והפך למנהיג צבאי ודתי אזורי.
באמצע המאה יצא הצאר הרוסי ניקולאי הראשון למסע כיבושים אימפריאלי, וניסה לכבוש את אזור הקווקז. השבטים המקומיים התאחדו בהנהגת שאמיל, וניהלו מלחמה ארוכה ועיקשת נגד הצבא הרוסי. הודות ליתרון הטופוגרפי שלהם בשטח ההררי, הם החזיקו מעמד במשך חמש עשרה שנה, ואפילו השיגו הישגים צבאיים משמעותיים במלחמה.
אך עם הזמן הלכו הלוחמים ההרריים ונשחקו, והצבא הרוסי הצליח לכבוש שטחים נרחבים באזור הקווקז ולפגוע בכוחם הצבאי של הלוחמים המקומיים. בסופו של דבר שאמיל הוכנע. המלחמה הסתיימה, ושאמיל עצמו הוחזק בשבי סמוך למוסקבה.
בתקופת השבי חיבר שאמיל את הניגון, שמביע את תחושות הגעגוע החזקות שלו לעבר המפואר ותקווה לעתיד טוב יותר.
מכל הניגונים שהרבי לימד במהלך השנים, היה משהו מיוחד דווקא בניגון הזה, היחיד נטול המילים. כשהרבי לימד את הניגון לראשונה, ניכרה בו התרגשות גדולה. הרבי לימד את הניגון תוך שקולו נקטע בבכי. הרבי שר ובכה, שר ובכה.
הרבי סיפר את סיפורו של שאמיל, ואמר שזהו משל לסיפורה של הנשמה, המתבטא בצורה רגשית חזקה בתנועותיו של הניגון. הנשמה הקדושה מגיעה מעולם אחר, גבוה וקדוש. כשאנחנו באים לעולם, נכנסת בנו נשמה שיורדת אלינו מהעולמות הרוחניים. בכל רגע בעולם הזה, הנשמה מתגעגעת למקומה הטבעי, לחיים הקודמים שלה בעולם של רוחניות וקדושה.
לעתים הרבי שילב את הניגון במילים מהתפילה, ולא פעם שר אותו בהתוועדויות כשכל הקהל מאזין בשקט. הרבי גם ביקש באופן מיוחד להקליט ביצוע של הניגון על ידי מקהלת ניח"ח בליווי נגינת כינור.
אף אחד איננו מושלם, בטח לא ברמה הרוחנית. תמיד הדרך לחיים מלאי תוכן ומשמעות הינה תובענית ולא קלה, תמיד יש עוד משהו שהיינו צריכים לעשות ולא עשינו או ששגינו ועשינו מה שהיינו אמורים להישמר ממנו. הנשמה שבקרבנו כל הזמן תרצה יותר, הרבה יותר.
אבל ההכרה בפער בין השאיפות והציפיות לבין המציאות לא צריכה לרפות את ידינו. הסוף יהיה טוב, בעזרת השם. אנחנו יכולים להצליח, ולהגיע להישגים גבוהים יותר משדמיינו.
החלק הראשון של הניגון מתחיל לאט ומתון, עם מנגינה עצובה ומלאת געגועים. ניתן לחוש בו תחושת בדידות, כמיהה ותקווה.
החלק השני קצבי ושמח יותר, ומבטא תחושה של התעלות רוחנית, התחדשות ואמונה.
מבנה הניגון מעורר תחושה של קביעות ויציבות, ומאפשר למאזין להתחבר לרגשות העמוקים המועברים דרך המוזיקה.
במשך מאות שנים חיו בהרי הקווקז שבטים שונים שדגלו בעצמאות תרבותית ובאורח חיים מסורתי. בין השבטים היו קבוצות דתיות בעלות אמונות שונות, בהן גם כאלה שהשתייכו לזרם הסופי באסלאם.
אחד מגיבורי התרבות של השבטים הקווקזיים במאה התשע עשרה היה שאמיל, לוחם ומפקד שהתבלט בכישורי המנהיגות שלו והפך למנהיג צבאי ודתי אזורי.
באמצע המאה יצא הצאר הרוסי ניקולאי הראשון למסע כיבושים אימפריאלי, וניסה לכבוש את אזור הקווקז. השבטים המקומיים התאחדו בהנהגת שאמיל, וניהלו מלחמה ארוכה ועיקשת נגד הצבא הרוסי. הודות ליתרון הטופוגרפי שלהם בשטח ההררי, הם החזיקו מעמד במשך חמש עשרה שנה, ואפילו השיגו הישגים צבאיים משמעותיים במלחמה.
אך עם הזמן הלכו הלוחמים ההרריים ונשחקו, והצבא הרוסי הצליח לכבוש שטחים נרחבים באזור הקווקז ולפגוע בכוחם הצבאי של הלוחמים המקומיים. בסופו של דבר שאמיל הוכנע. המלחמה הסתיימה, ושאמיל עצמו הוחזק בשבי סמוך למוסקבה.
בתקופת השבי חיבר שאמיל את הניגון, שמביע את תחושות הגעגוע החזקות שלו לעבר המפואר ותקווה לעתיד טוב יותר.
במשך מאות שנים חיו בהרי הקווקז שבטים שונים שדגלו בעצמאות תרבותית ובאורח חיים מסורתי. בין השבטים היו קבוצות דתיות בעלות אמונות שונות, בהן גם כאלה שהשתייכו לזרם הסופי באסלאם.
אחד מגיבורי התרבות של השבטים הקווקזיים במאה התשע עשרה היה שאמיל, לוחם ומפקד שהתבלט בכישורי המנהיגות שלו והפך למנהיג צבאי ודתי אזורי.
באמצע המאה יצא הצאר הרוסי ניקולאי הראשון למסע כיבושים אימפריאלי, וניסה לכבוש את אזור הקווקז. השבטים המקומיים התאחדו בהנהגת שאמיל, וניהלו מלחמה ארוכה ועיקשת נגד הצבא הרוסי. הודות ליתרון הטופוגרפי שלהם בשטח ההררי, הם החזיקו מעמד במשך חמש עשרה שנה, ואפילו השיגו הישגים צבאיים משמעותיים במלחמה.
אך עם הזמן הלכו הלוחמים ההרריים ונשחקו, והצבא הרוסי הצליח לכבוש שטחים נרחבים באזור הקווקז ולפגוע בכוחם הצבאי של הלוחמים המקומיים. בסופו של דבר שאמיל הוכנע. המלחמה הסתיימה, ושאמיל עצמו הוחזק בשבי סמוך למוסקבה.
בתקופת השבי חיבר שאמיל את הניגון, שמביע את תחושות הגעגוע החזקות שלו לעבר המפואר ותקווה לעתיד טוב יותר.
אף אחד איננו מושלם, בטח לא ברמה הרוחנית. תמיד הדרך לחיים מלאי תוכן ומשמעות הינה תובענית ולא קלה, תמיד יש עוד משהו שהיינו צריכים לעשות ולא עשינו או ששגינו ועשינו מה שהיינו אמורים להישמר ממנו. הנשמה שבקרבנו כל הזמן תרצה יותר, הרבה יותר.
אבל ההכרה בפער בין השאיפות והציפיות לבין המציאות לא צריכה לרפות את ידינו. הסוף יהיה טוב, בעזרת השם. אנחנו יכולים להצליח, ולהגיע להישגים גבוהים יותר משדמיינו.
החלק הראשון של הניגון מתחיל לאט ומתון, עם מנגינה עצובה ומלאת געגועים. ניתן לחוש בו תחושת בדידות, כמיהה ותקווה.
החלק השני קצבי ושמח יותר, ומבטא תחושה של התעלות רוחנית, התחדשות ואמונה.
מבנה הניגון מעורר תחושה של קביעות ויציבות, ומאפשר למאזין להתחבר לרגשות העמוקים המועברים דרך המוזיקה.
מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים פעילות קבועה של תורה, תפילה וחסד. בעת החירום הזו, שליחי חב"ד מתגברים עוד יותר את היקף הפעילות. בתרומה כספית שלכם, נוכל להגדיל ולהרחיב את הפעילות, וביחד לעשות הרבה יותר טוב.
כאן תוכלו להקדיש שיעור תורה, תפילה או פעילות חסד – לזכות חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים, לשלום החטופים, לעילוי נשמת הנופלים ולניצחון עם ישראל.
התרומה מוכרת לצרכי מס (סעיף 46)
בערכה יש:
בעלות של 55 ש"ח
