אַנְעִים זְמִירוֹת

וְשִׁירִים אֶאֱרֹג,
כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג.
נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ
לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ.

(שיר הכבוד – מתוך תפילות שבת וחג)

סודו של השם

שיר הכבוד, המכונה גם "אנעים זמירות" על שם שורת הפתיחה שלו, הוא פיוט שחיברו חסידי אשכנז לפני כאלף שנה. בקהילות אשכנז נהוג לשיר אותו בשבתות ובחגים לפני ארון הקודש הפתוח.

שיר הכבוד עוסק בכבודו של הקדוש ברוך הוא. הוא בנוי משורות לפי סדר האלף-בית, עם חריזה פנימית.

שורות השיר מורכבות ממגוון תיאורים של בורא העולם, המבוססים על דימויים וכינויים שמופיעים בתנ"ך ובספרות חז"ל. שיר מדגיש כי כל הדימויים הללו הם תיאורים חלקיים בלבד של הקדוש ברוך הוא, שאף בן אנוש לא מסוגל באמת לתפוס ולתאר מפאת נשגבותו ואינסופיותו.

בשורת הפתיחה של השיר, המשורר פונה בפנייה ישירה אל הקדוש ברוך הוא: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג – אחבר שירים כמו אורג שיוצר בד מחיבור החוטים זה לזה, ואשיר אותם בנועם, כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג – אני מתגעגע אליך בנפשי. נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ – אני חושק להימצא בקרבתך, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ – כדי להבין את סודותיך.

לשכוח הכל

מעשה שהיה, פתח הרבי וסיפר לקהל החסידים, בחסיד שהתפלל בבית הכנסת ביום הכיפורים.

החסיד נסחף כל כך בתפילתו ובדבקותו ברגעי השיא של היום הקדוש, עד שגם כאשר כבר ירד הלילה והצום יצא, הוא לא הבחין בכך. הוא הפסיק לחוש רעב, צמא או עייפות. הדבקות הנפשית שלו הרימה אותו למעלה, ולפרק זמן הוא נסק אל מעל הצרכים הגופניים והקיום היומיומי.

במקום לסור הביתה ולסעוד את ליבו לאחר הצום הממושך, נשען החסיד על עמוד התפילה ושר שוב ושוב: "אנעים זמירות".

הרבי מלמד

געגועי השגרה

כולנו חווים מצבים וזמנים של התעלות וקרבה לאלוקים, מי יותר ומי פחות.

יום הכיפורים הוא דוגמה טובה. ליממה אחת אנו שמים בצד את צורכי הגוף, ומתרכזים בנשמה. מתעטפים בלבן ומקדישים את היום לתפילה בבית הכנסת. ביום הקדוש הזה, אנו זכים וטהורים יותר, נישאים למעלה ומרגישים רוחניים יותר וקרובים יותר אל הקדוש ברוך הוא.

זוהי חוויה מיוחדת ויוצאת דופן, אין ספק. אך המבחן האמיתי הוא בשאלת היום שאחרי. מה קורה בשוך הסערה? האם אנחנו צוללים לשגרה ושוכחים הכול, או שנותר בנו זיכרון מתחושת הקרבה לאלוקים? האם אחרי רגע של תפילה טובה או של התעוררות רוחנית אנחנו ממהרים לחזור למרוץ החיים המסחרר, מותירים מאחור את רגעי ההתעלות שחשנו, או שלפחות צובט את ליבנו געגוע לשוב ולהתעלות?

"אנעים זמירות" הוא סיפור של געגוע. גם ברגעים הפשוטים ובימי השגרה, אסור לשכוח את הנשמה. עלינו לחוש לפחות את אותה שאיפה וכמיהה לחוות את הקרבה אל השם.

על התווים

הלחן של הניגון פשוט יחסית, אך עוצמתי מאד ומרגש. המנגינה הולכת ומתפתחת, כאשר כל בית חוזר על המוטיב המרכזי עם וריאציות קלות. השימוש במוטיב חוזר זה יוצר תחושה של התמדה ותשוקה, ומדגיש את ערגת הנפש לאלוקים.

הקצב של הניגון איטי ומתון, מה שתואם את האווירה הרגשית העמוקה שלו. השימוש בקצב איטי מאפשר למאזין להתעמק במילים ובמנגינה, ולהתחבר לרגשות שהן מעוררות.

הדינמיקה של הניגון משתנה לאורך השירה. ישנם קטעים שקטים, לצד קטעים חזקים ורגשיים יותר. שינויים אלו מדגישים את המתח וההשתחררות הרגשיים המאפיינים את הניגון.

"מנגינה מלאה רגשי געגועים, המביעה כוסף וגעגועי הנשמה לדבקותה באלוקים חיים" ספר הניגונים 

סודו של השם

שיר הכבוד, המכונה גם "אנעים זמירות" על שם שורת הפתיחה שלו, הוא פיוט שחיברו חסידי אשכנז לפני כאלף שנה. בקהילות אשכנז נהוג לשיר אותו בשבתות ובחגים לפני ארון הקודש הפתוח.

שיר הכבוד עוסק בכבודו של הקדוש ברוך הוא. הוא בנוי משורות לפי סדר האלף-בית, עם חריזה פנימית.

שורות השיר מורכבות ממגוון תיאורים של בורא העולם, המבוססים על דימויים וכינויים שמופיעים בתנ"ך ובספרות חז"ל. שיר מדגיש כי כל הדימויים הללו הם תיאורים חלקיים בלבד של הקדוש ברוך הוא, שאף בן אנוש לא מסוגל באמת לתפוס ולתאר מפאת נשגבותו ואינסופיותו.

בשורת הפתיחה של השיר, המשורר פונה בפנייה ישירה אל הקדוש ברוך הוא: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג – אחבר שירים כמו אורג שיוצר בד מחיבור החוטים זה לזה, ואשיר אותם בנועם, כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג – אני מתגעגע אליך בנפשי. נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ – אני חושק להימצא בקרבתך, לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ – כדי להבין את סודותיך.

לשכוח הכל

מעשה שהיה, פתח הרבי וסיפר לקהל החסידים, בחסיד שהתפלל בבית הכנסת ביום הכיפורים.

החסיד נסחף כל כך בתפילתו ובדבקותו ברגעי השיא של היום הקדוש, עד שגם כאשר כבר ירד הלילה והצום יצא, הוא לא הבחין בכך. הוא הפסיק לחוש רעב, צמא או עייפות. הדבקות הנפשית שלו הרימה אותו למעלה, ולפרק זמן הוא נסק אל מעל הצרכים הגופניים והקיום היומיומי.

במקום לסור הביתה ולסעוד את ליבו לאחר הצום הממושך, נשען החסיד על עמוד התפילה ושר שוב ושוב: "אנעים זמירות".

הרבי מלמד

געוגעי השגרה

כולנו חווים מצבים וזמנים של התעלות וקרבה לאלוקים, מי יותר ומי פחות.

יום הכיפורים הוא דוגמה טובה. ליממה אחת אנו שמים בצד את צורכי הגוף, ומתרכזים בנשמה. מתעטפים בלבן ומקדישים את היום לתפילה בבית הכנסת. ביום הקדוש הזה, אנו זכים וטהורים יותר, נישאים למעלה ומרגישים רוחניים יותר וקרובים יותר אל הקדוש ברוך הוא.

זוהי חוויה מיוחדת ויוצאת דופן, אין ספק. אך המבחן האמיתי הוא בשאלת היום שאחרי. מה קורה בשוך הסערה? האם אנחנו צוללים לשגרה ושוכחים הכול, או שנותר בנו זיכרון מתחושת הקרבה לאלוקים? האם אחרי רגע של תפילה טובה או של התעוררות רוחנית אנחנו ממהרים לחזור למרוץ החיים המסחרר, מותירים מאחור את רגעי ההתעלות שחשנו, או שלפחות צובט את ליבנו געגוע לשוב ולהתעלות?

"אנעים זמירות" הוא סיפור של געגוע. גם ברגעים הפשוטים ובימי השגרה, אסור לשכוח את הנשמה. עלינו לחוש לפחות את אותה שאיפה וכמיהה לחוות את הקרבה אל השם.

על התווים

הלחן של הניגון פשוט יחסית, אך עוצמתי מאד ומרגש. המנגינה הולכת ומתפתחת, כאשר כל בית חוזר על המוטיב המרכזי עם וריאציות קלות. השימוש במוטיב חוזר זה יוצר תחושה של התמדה ותשוקה, ומדגיש את ערגת הנפש לאלוקים.

הקצב של הניגון איטי ומתון, מה שתואם את האווירה הרגשית העמוקה שלו. השימוש בקצב איטי מאפשר למאזין להתעמק במילים ובמנגינה, ולהתחבר לרגשות שהן מעוררות.

הדינמיקה של הניגון משתנה לאורך השירה. ישנם קטעים שקטים, לצד קטעים חזקים ורגשיים יותר. שינויים אלו מדגישים את המתח וההשתחררות הרגשיים המאפיינים את הניגון.

מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים פעילות קבועה של תורה, תפילה וחסד. בעת החירום הזו, שליחי חב"ד מתגברים עוד יותר את היקף הפעילות. בתרומה כספית שלכם, נוכל להגדיל ולהרחיב את הפעילות, וביחד לעשות הרבה יותר טוב.

כאן תוכלו להקדיש שיעור תורה, תפילה או פעילות חסד – לזכות חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים, לשלום החטופים, לעילוי נשמת הנופלים ולניצחון עם ישראל.

התרומה מוכרת לצרכי מס (סעיף 46)

דילוג לתוכן